הכל התחיל מצירוף מקרים, חצי-בדיחה פנימית שהולידה הזדמנות תעסוקתית מפתיעה ובדיעבד גם שערורייתית: לבוא לאולפן טלוויזיה, לשקר בשידור חי ולצאת משם עם סכום מכובד – במזומן, ביד, בלי ביורוקרטיה ובלי קבלות. לניצוץ הראשוני אחראי קרוב משפחה שלי, שקיבל בווטסאפ מודעת דרושים שהבטיחה אלף שקל על עבודה של עשר דקות.
"למשדר מיוחד ומעניין, מחפש אמא ותינוק עד חמישה חודשים – לראיון מיוחד באחד מהערוצים המובילים בישראל", נכתב שם, בתוספת אזהרה: "לא מתאים לכל אחת".
פניתי מתוך סקרנות. על מה כבר אפשר לראיין סתם אישה עם תינוק, ועוד בתשלום? אולי זו תרמית? מלכודת דבש? ואיזה ערוץ משתף פעולה עם יוזמות כאלה? ההצעה נשמעה מוזרה מכדי להתעלם ממנה. שלחתי הודעה: "היי, ראיתי שאתה מחפש מישהי לראיון. יש לי תינוק בגיל רלוונטי, אשמח לשמוע פרטים".
חזר אלי איש יחסי ציבור חרדי שהזדהה בשם איתמר בבי. הוא כתב לי "היי", והתחיל להקליט הודעה קולית. תוך כדי האזנה לאט-לאט נשמטה לי הלסת. "לא לכולם זה מתאים", הזהיר גם הוא, ואז החל לדקלם בנימה מונוטונית: המשדר נועד לערוץ 14, שמדי יום שישי מארח ישראלים שחולקים סיפורי נסים על סגולותיו יוצאות הדופן של הצדיק משטפנשט.
הוא לא הלך סחור-סחור. "צריך לספר סיפור שלא באמת קרה לך", הבהיר. היה לו גם הסבר: "זה קרה להמון נשים, שלא רוצות או יכולות לספר את זה כי הן חרדיות מדי, או כי הן לא רוצות להיחשף בטלוויזיה".
היחצן טען שבהפקה כבר ליהקו עשר נשים למשדר של יום שישי הקרוב – אבל חסרה רק עוד אחת שתספר איך רק לפני שנה התפללה לצדיק כדי שיעזור לה להיכנס להריון, והיום, ברוך השם, היא כבר אוחזת בתינוק – והנה הוא כאן באולפן בשידור חי. "חייבים להיות כל זמן השידור עם התינוק", הבהיר.
הרמתי את הלסת שנשמטה מקודם ותהיתי לעצמי: רגע, לא אכפת להם ששום דבר מזה לא קרה? שהכל שקר? ומה לגבי האמונה הדתית שלי? אף אחד לא חושב לברר האם אני שומרת שבת, אוכלת כשר, מתלבשת צנוע או נוהגת להתפלל? מתברר שלא. בשיחת המשך עם ההפקה אישרו שלא חשוב להם לדעת אם אני מאמינה בכוח עליון, ובבי הוסיף שאני מוזמנת להגיע לאולפן באיזה בגדים שבא לי – כל עוד אני באה עם התינוק.
תינוק יש, למרות שהוא כבר לא בן חמישה חודשים, אבל מה לגבי התפילה? הרי לא התפללתי לאף אחד, ובטח שלא לצדיק משטפנשט, שעד לפני רגע כלל לא ידעתי על קיומו. מה זה בכלל שטפנשט? לפי "ויקיפדיה" מדובר בעיירה קטנה במערב רומניה. החסידות שיצאה ממנה יושבת כיום בגבעתיים. הודיתי בפניו שבחיים לא שמעתי עליה, עד עכשיו. זה לא פוסל אותי מעדות?
בבי השיב לי שאני פשוט צריכה לזרום ולספר בגוף ראשון סיפור שלא באמת קרה לי. הוא הפנה אלי מפיק בשם יוסי שאיתו אפשר לדבר תכלס. שיתפתי גם את יוסי בספקות שלי, והוא הדריך אותי מה להגיד: "תגידי 'אני כבר בת 39, והתחתנתי, רציתי מאוד ילד, אבל כבר הייתי בגיל מבוגר והיה לנו קשה, אז התקשרתי לציון של הצדיק, למוקד, לקחו את השמות שלנו, עשו לנו תפילות – והנה התינוקת פה'". יוסי גם סיפר שאת התשלום אקבל במזומן, במקום.
הודיתי בפניו שבחיים לא שמעתי על הצדיק משטפנשט, עד עכשיו. הוא השיב לי שאני פשוט צריכה לזרום ולספר בגוף ראשון סיפור שלא באמת קרה לי.
החלטתי להקשות עליו. אמרתי לו שאבא שלי נוהג לצפות בערוץ 14, ושהוא עלול להרים גבה אם על המסך תופיע פתאום הבת שלו ותספר סיפור כל-כך לא אופייני. יוסי, בפשטות, הציע לי לשקר לאבא ולהגיד לו שהכל אמת – שבאמת התקשרתי למוסדות הצדיק משטפנשט לפני שנכנסתי להריון. "שלא ייצא שאנחנו שקרנים", ביקש. הוא הסביר שאם אגלה לאבי שהכל הצגה, המידע עלול לדלוף החוצה.
ישועות כהרף עין
ויתרתי על ההצעה. שוויון הנפש שבו הוסבר לי שפשוט צריך לשקר מלמד משהו לא רק על משדרי ההתרמה הדתיים, שמשודרים גם מחוץ לערוץ 14, אלא גם על רמת האינטגריטי של תעשיית הצדיקים. אני רחוקה מלהיות גדולה בתורה, אבל יודעת שבעשרת הדיברות מופיע גם הציווי "לא תענה ברעך עד שקר". בין אם אתם מאמינים בסגולותיהן של תפילות ובין אם לא, יש משהו מקומם בניצול של המדיום הטלוויזיוני כדי לגנוב את דעתם של הצופים למען בצע כסף.
אחרי כמה ימים חיפשתי את המשדר ברשת. בסוף מצאתי. ספיישל "יום בריאת העולם" נראה כמו תוכנית רגילה של ערוץ 14, לא כמו משדר מבוים שמכניס כסף למרואיינים ולערוץ. אותו אולפן, אותו קיר שקוף שמאחוריו נשקפת המערכת, רק התוכן שונה. במקום תעמולה פוליטית, מגישה עם פוני ורוד וכובע צהוב אופנתי, דמות היברידית של דתייה היפסטרית שיושבת מאחורי שולחן עמוס נרות ומנהלת את ההצגה עם כמה שחקני חיזוק בעלי חזות חרדית.
הם מראיינים את חנה, יעל ושושנה, שכל אחת מהן סבלה לטענתה מצרה אחרת, ונושעה – מתברר – בזכות הצדיק משטפנשט. שליחיו עלי אדמות הצליחו לרפא קשיי פרנסה, כשלונות בטסטים ואפילו שבץ – אבל לא הצליחו למצוא תינוק.
כשנדמה לרגע שהשידור מאבד מומנטום, באולפן שולפים תמריץ: "מטבע מתומן" בצבע זהוב שאפשר לקנות כדי להאיץ את הישועה. בין לבין עובר השידור לבית-קברות בגבעתיים שבו טמון הצדיק, ול"חדר הסודות", שם ספונים יחד לאור נרות שדרן עם מיקרופון ושבעה מקובלים עטויי טליתות שמתפללים ברצף ומדי פעם עוצרים כדי לתקוע בשופרות. השדרן מסביר שמי שיתקשר עכשיו לקו החם יזכה שיתפללו גם עליו.
על המסך הכל קדוש, הכל מיסטי, הכל מרגש וסוחט דמעות (חנה באולפן שולפת מטפחת). המגישה ורודת הפוני מתפייטת על חוסר היכולת האנושי לתפוס את קיומם של נסים – עד ששומעים עליהם ממקור ראשון. אחת הדוברות מזדעקת להבהיר: "הכל אמיתי". אבל לא הכל אמיתי, כמובן. ברגע שעוברים אל מאחורי הקלעים מתברר שאפילו מי שמפיקים את הכל מודים שמדובר למעשה בתעשייה של שקרים.
ערוץ 14: אין לנו קשר למשדר
בערוץ 14, בתגובה, מתנערים מהמשדר. "המשדר איננו של ערוץ 14, והערוץ לא מכיר את הפרטים המובאים כאן", מסר בשם הערוץ הדובר עומר מאירי. "מדובר במשדר התרמה של עמותת שטפנשט אשר שודר לפי אישור הרשות השנייה ולפי כל הכללים המחייבים. ערוץ 14 עומד בכל דרישות הרשות השנייה בנוגע לקיום המשדר. לערוץ 14 אין שום קשר למרואיינים במשדר ההתרמה, שהינם באחריות מלאה של העמותה, והפרטים הנטענים אינם ידועים לו". בערוץ סירבו להשיב לשאלה האם קיבלו כסף עבור המשדר.
היחצן איתמר בבי, שהוקלט כשהוא מציע תשלום עבור הצגת סיפור שקרי בשידור חי, הכחיש בשיחה איתו שאי פעם עשה זאת, טען שעצם הפנייה אליו עולה לכדי הטרדה ואיים בתביעה. לדבריו, הקשר שלו לתוכנית ששודרה בערוץ 14 הסתכם בסיוע לחברו, יוסי, במציאת טלפניות.
כעבור שעתיים חזר בו, אישר שנטל חלק באיתור מרואיינת למשדר, וניסה להסביר את עצמו: "קיבלתי סיפור אמיתי על אשה שנולד לה ילד בזכות הצדיק משטפנשט והתביישה לספר את זה, וקיבלנו ממנה אישור לפרסם את זה. בגלל זה חיפשתי אשה עם ילד שתעשה את הסיפור שלה, כשכמובן בשידור יהיה כיתוב בצד שזה להמחשה בלבד. לגבי התשלום, דובר על 1,000 שקל עבור הוצאות נסיעה בלבד, הלוך-חזור, עם המתנה. זו תגובתי האמיתית, ואני חוזר בי מכל איום שהיה".
*
מרינה פובולוצקי היא עיתונאית
תגובה אחת
אלו זיכרונות שלא יישארו אחרי שהמדינה הזמנית שלנו תעלם. עצוב אבל זה המצב