בעקבות דוח אסון הר מירון: ה"טרגדיה היוונית" של משטר נתניהו צריכה להסתיים

"בי"ח באייר התשפ"א (30.4.2021), במהלך הילולת ל"ג בעומר, נגדעה השמחה הגדולה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי ואסון כבד התרחש. ארבעים וחמישה גברים, נערים וילדים אשר הגיעו לשמוח בשמחת ההילולה, נדחקו ונמחצו בתוך קהל צפוף ביותר עד אשר קיפחו את חייהם. רבים נוספים נפצעו בגוף ובנפש. זהו האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל".

כך נפתח דוח ועדת החקירה הממלכתית לאסון הר מירון, ובאופן דומה צפוי גם להיפתח דוח ועדת החקירה לאסון ה-7 באוקטובר. אסון שהתרחש בשמחת תורה והוא אולי האסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.

גם הניתוח והמסקנות שמציעים חברי ועדת החקירה של אסון מירון נראים כהעתק-הדבק מהעתיד, מדוח ועדת החקירה שתוקם לחקר אסון ה-7 באוקטובר. וכמובן, גם הקביעות בכל הנוגע לחלקו ואחריותו של רה"מ בנימין נתניהו באסון הכבד.

הפרק השני בדוח ועדת אסון הר מירון מוקדש לכך שהסכנה הייתה ידועה ומוכרת, לפני שהתממשה באופן המחריד ביותר. "למרבה הצער, הכתובת הייתה הקיר הרבה קודם לקרות האסון. רבים מהממצאים שיפורטו בהמשך הדוח היו גלויים וידועים לכל. גם התוצאה הקשה שהם עלולים להוביל אליה הייתה ידועה".

"כמו בטרגדיה יוונית", ממשיכים חברי ועדת החקירה, "הסוף היה ידוע מראש. לא היה ידוע מתי זה יקרה, במשמרת של מי, או באיזה חלק באתר. לא ניתן היה לדעת איזה מחיר ייגבה, כמה חוגגים ישלמו בנפשם ובבריאותם, כמה משפחות ייוותרו שבורות. אך ברור היה שהאסון בוא יבוא. הדבר עלה שוב ושוב בחומרים ובעדויות".

פרק דומה צפוי שיופיע גם בדוח הוועדה לאסון ה-7 באוקטובר. הוא יעסוק בהתעלמות מהכתובת על הקיר לגבי התעצמות החמאס ותוכניותיו, בהמשך האחיזה של רה"מ נתניהו בקונספציית חיזוק החמאס למרות הסכנה המוחשית ובהיערכות הרשלנית לקראת התממשות התרחיש הנורא.

הפרק החמישי בדוח ועדת אסון הר מירון מוקדש לסוגיית האחריות. מוסבר בפתחו כי "לכל אדם הנושא במשרה ציבורית קיימת אחריות כלפי שולחיו – הציבור כולו: איש הציבור הוא נאמן הציבור. לא לעצמו הוא פועל אלא למען האינטרס הציבורי הוא פועל […] בקבלו על עצמו את הסמכויות הנובעות מהמשרה הציבורית, הרי שקיבל עימן את גם האחריות לשאת בתוצאות החיוביות והשליליות של פעולותיו. כמידת הסמכות והיקף השפעתה על חייהם של בני אדם, כך גם גדלה האחריות. בהיעדר אחריות, לא ראוי לתת סמכות".

בהמשך הדוח, הוועדה קבעה לגבי ראש הממשלה נתניהו כי "על בסיס כל החומרים והעדויות שהוצגו לנו והתרשמותנו הישירה מהם, מסקנתנו היא שיש יסוד סביר לקבוע שנתניהו ידע כי אתר קבר הרשב"י מטופל במשך שנים טיפול לקוי, וכי הדבר עלול ליצור סיכון להמוני המבקרים במקום, בפרט בל"ג בעומר. גם אם לשם הזהירות, נניח כי לנתניהו לא הייתה ידיעה של ממש בעניין, בנסיבות הדברים היה עליו לדעת זאת".

הפרק החמישי הוא למעשה שיעור אזרחות בתיכון או חזרה על העקרונות של משטר דמוקרטי. האחריות שנגזרת מהמשרה הציבורית היא מיסודות הדמוקרטיה. רק במשטרים דיקטטוריים השליט הינו האחראי הבלעדי להצלחות ואילו לכישלונות אחראים תמיד אחרים. רק בדיקטטורה הציבור אחראי לשרת את השליט ומשפחתו, ואילו השליט אינו אחראי לציבור.

הקביעה שנתניהו ידע על "הכתובת על הקיר" באתר קבר הרשב"י מגובה במכלול הראיות המפורטות בדוח, אבל חשובה ביותר הקביעה של הוועדה שבכל מקרה "בנסיבות הדברים היה עליו לדעת זאת". הוועדה עוד הוסיפה כי "על ראש הממשלה מוטלת אחריות לאתר באופן יזום, בעצמו או באמצעות מנגנונים מטעמו, נושאים המחייבים את טיפול משרדו ובמידת הצורך את התערבותו, בפרט כאלה הקשורים לסיכון חיי אדם". הוועדה גם הזכירה ש"חובה זו מתבקשת לאחר אסון הכרמל והאמור עליו בדוח מבקר המדינה".

בכך הוועדה דחתה את קו ההגנה של נתניהו לפיה "הוא לא ידע". בעדותו בפני ועדת החקירה אמר נתניהו "אני לא יכול לקחת אחריות על מה שאני לא יודע […] לא בדקתי בעיון כל דבר, אני לא יורד לרזולוציות כאלה". קו ההגנה של נתניהו לגבי אסון ה-7 באוקטובר זהה. שוב הוא טוען שלא ידע ולא יכול לקחת אחריות על מה שהוא לא יודע. מעבר לכך שגם הפעם הטענות של נתניהו סותרות את המציאות המתועדת היטב, הדבר מעיד על דפוס התנהגות המאפיין דיקטטור.

הוועדה לאסון הר מירון החליטה שלא לפרסם המלצה בעניינו של נתניהו. עתידו הפוליטי מונח על כתפי הציבור הישראלי, שצריך לבחור כמה עוד אסונות ודוחות של ועדות חקירה המעידים על דפוסים דומים דרושים כדי שיקרא את הכתובת שעל הקיר ויפעל לסיים את ה"טרגדיה היוונית" של שנות משטר נתניהו.

האדישות וההתעלמות הציבורית מהסכנה במשטר נתניהו רק תביא לעוד אסונות. כפי שכתבה הוועדה, "לא ניתן היה לדעת איזה מחיר ייגבה, כמה חוגגים ישלמו בנפשם ובבריאותם, כמה משפחות ייוותרו שבורות. אך ברור היה שהאסון בוא יבוא".