הפוליטיקה של הזיהום, גרסת הדרום

משבר האנרגיה העולמי הוביל בתחילת החודש לעלייה חדה במחירי החשמל בישראל, התרחשות שכל הפוליטיקאים באשר הם פוחדים ממנה כמו מאש. הפתרון שהם מצאו? להוריד מחירים על חשבון הגברת הזיהום. הסבר: עליית המחירים נעוצה בהתייקרות הפחם (כן כן, למרות ההבטחות והחלטות הממשלה, משק האנרגיה שלנו עדיין נשען על פחם), ולכן משרד האנרגיה ורשות החשמל פנו אל המשרד להגנת הסביבה, בבקשה לאפשר את הגברת הייצור בתחנת הכוח הגזית באשדוד.

מדוע צריך אישור מיוחד, ומהמשרד להגנת הסביבה? משום שהתחנה, אשכול, מזהמת מאוד, לא מותקנים בה אמצעי הפחתת פליטות נדרשים ולכן השימוש בה מוגבל (רגע, לא סיפרו לנו שגז טבעי הוא פתרון לזיהום האוויר מפחם ושמדובר במיטב הטכנולוגיות? סיפרו!) בכל מקרה, בגלל הזיהום האסור שמייצרת התחנה, היתר הפליטה שמעניק לה המשרד להגנת הסביבה מגביל את פעילותה. מדוע לא משפרים את התחנה כך שלא תפלוט זיהום הגורם למחלות ומוות? מסתבר שהיתר הפליטה שלה מסתיים בעוד כשנה וחברת החשמל מתכוונת למכור אותה.

כל אלו הצביעו על שעת כושר לטפל בתחנה שמזהמת בשיגרה, ולפני כחודש פנה באתר זה יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית", אל ראשי עיריות אשדוד ואשקלון, ד"ר יחיאל לסרי ותומר גלאם, וביקש מהם במכתב מפורט ומנומק, "לפנות בדחיפות למשרד האנרגיה, לרשות החשמל ולמשרד להגנת הסביבה, על מנת לסכל את הכוונה להגביר את השימוש ביחידות הייצור המזהמות".

בהמשך לפנייה זו, ולאחר שהמשרד להגנת הסביבה אישר תוספת של 2,000 שעות מתוך 10,000 השעות ויותר שמשרד האנרגיה ביקש, הכריזו ראש העיר לסרי ויו"ר הוועדה לאיכות הסביבה בעיריית אשדוד, אינג' שמעון כצנלסון, על הקמת מטה מאבק עירוני בנושא. ראש העיר גם כתב לשרת האנרגיה, קארין אלהרר, ש"העירייה תיאבק בכך בכל האמצעים העומדים לרשותה – ציבוריים, שלטוניים ומשפטיים, כדי למנוע את הסכנה מתושבי העיר".

בתחילת השבוע דיווחה שני אשכנזי ב"גלובס" שעיריית אשדוד ועמותת "שומרי הבית" שלחו לשרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, מכתב התראה בטרם פתיחת הליכים משפטיים, בו דרשו מהמשרד להגנת הסביבה "לקיים את חובתו החוקית ולערוך בעניין הליך שיתוף ציבור בהתאם לחוק אוויר נקי". זאת ועוד, יו"ר איגוד ערים אשדוד חבל יבנה וראש המועצה האזורית ברנר, דורון שידלוב, טען ש"הערכים המותרים לזיהום סביבתי ובריאותי במרחב אשדוד אינם זהים לאלו במרחב חיפה, המחמירים יותר" ו"דרש מהמשרד להגנת הסביבה להחמיר את הדרישות הסביבתיות באשדוד, במקום לאפשר לתחנת הכוח לזהם יותר".

חלפו כמה ימים, והשרה זנדברג השיבה לראש העיר שהיא "שותפה לדאגה לפגיעה בסביבה ובבריאות הציבור כתוצאה מהגדלת נפח הפעילות בתחנת הכוח אשכול, באופן שיביא לזיהום האוויר, נוכח היותן של היחידות בתחנה יחידות שאינן מחזיקות בטכנולוגיה המיטבית הזמינה ומשכך נועדו להיסגר ובוודאי שלא להרחיב את הפעילות", ו"כי לא יינתן אישור להרחבת פעילות מספר יחידות כוח מזהמות בתחנת אשכול ללא שמיעת עמדת הציבור".

הנה דוגמה איך ארגוני החברה האזרחית והרשות המקומית יכולים לפעול יחד מול משרדי ממשלה למען הציבור. אבל בתוך כל השיח הזה, בו העירייה ואיגוד הערים לאיכות הסביבה המקומי, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, נלחמים על איכות האוויר ועל בריאות התושבים באשדוד, הפיל הגדול שבחדר שוב נשכח: באיזור אשדוד יש זיהום אוויר כבד ומתמשך בלי קשר לתחנת הכוח אשכול. בעיר פועלים בית הזיקוק של פז, חוות הדלקים פי גלילות, המפעלים יהודה פלדות ואגן אדמה וכמובן הנמל. כל אלו ממוקמים בצפיפות באזור התעשייה הצפוני של העיר.

לא רק שכולם פולטים שלל מזהמי אוויר, שגורמים למחלות ריאות, לב, כלי דם ועוד, וחלקם מסרטנים וחשודים כמסרטנים, הרי שהרשויות השונות שקמו והזדעקו עכשיו לא עשו עד עתה כמעט דבר וחצי דבר כדי ללמוד על מצב איכות האוויר באזור התעשייה ובעיר כולה וכדי להפחית את הזיהום.

אני קורא את הדברים ונזכר איך שרון מרק, חברת מועצת העיר אשדוד ובעבר סגנית ראש העיר וראש הוועדה לאיכות הסביבה, ואנוכי, נאבקנו לפני יותר משנתיים מול איגוד ערים אשדוד חבל יבנה והמשרד להגנת הסביבה להרחבת ניטור האוויר ברחבי העיר ולהפחתת פליטות המזהמים. איך בשל ערכים גבוהים של בנזן (חומר מסרטן ודאי), ואף כאלו שחורגים מתקני הסביבה היומיים, קראנו להצבת גלאי בנזן בשכונות המגורים בעיר ולהחמרת הפיקוח והאכיפה נגד המתקנים המזהמים.

בלית ברירה ערך המשרד שימוע לכמה מהמזהמים הגדולים במרחב, וחייב את פז בית הזיקוק להקים ניטור נוסף של בנזן על גדרות המפעל; איגוד הערים הציב גלאים לניטור של בנזן בשתי נקודות בעיר: לב אשדוד ורובע ט"ו. אבל מה עלה בסופם של השימועים מלפני יותר משנתיים? מה עם הניטור שהבטיחו על הגדר של בית הזיקוק, אבל נתוניו לא חשופים לציבור? ולאיפה נעלם ניטור הבנזן בתחנות בתוך העיר?

על פי דוח מרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה, איזור התעשייה באשדוד לא פחות מזהם מהאיזור המושמץ במפרץ חיפה, אבל עד עתה תושבי אשדוד ופרנסי העיר, ואיתם איגוד הערים המקומי והמשרד להגנת הסביבה, לרוב מילאו פיהם מים (לא מפתיע, בהתחשב באיכות האוויר).

אולי המאבק נגד הזיהום מתחנת הכוח אשכול הוא סנונית ראשונה המבשרת את הכוונות של כלל מחזיקי העניין בעיר, ואולי הוא ייתן סוף סוף תקווה לתושבי העיר, שגם הם יוכלו לנשום לרווחה.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)