סוף סוף הריחה: לתמר זנדברג לקח שנה להיזכר במשבר הפסולת

תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה, פירסמה השבוע סרטון מדהים. מתברר שאחרי שנה בתפקיד (שאותו כבר סיכמנו כאן) ורגע קט לפני שהיא פורשת מהפוליטיקה, היא גילתה מה הבעיה הסביבתית המובילה של מדינת ישראל.

לצורך זה זנדברג לא היתה צריכה לנסוע לשטוקהולם, לוועידת אקלים של האו"ם. גם לא לגלזגו, לכנס האקלים העולמי, לשם שלח השנה המשרד בראשותה 140 משתתפים. גם לא לדיון עם שרי החוץ של ה-OECD וארה"ב בנושא פליטות מתאן. היא בסך הכל נסעה מרחק של כמה קילומטרים מהבית. וזה מה שהיה לה להגיד: "אנחנו במרכז מדינת ישראל, בלב השרון, שפשוט טובע בזבל. התושבים כאן, יהודים וערבים, חיים בתוך פח זבל".

רגע. תסלחו לי. אני עוצר את הסרטון ומריץ לאחור כדי להאזין שוב. האם השרה להגנת הסביבה אמרה משפט שלם על זבל, ולא על אקלים או גז מחצבים? האם ייתכן שתמר זנדברג סוף סוף התעוררה להבין מה שאומרים לה כבר שנה?

האם, כמו גנרלים שרק לאחר פרישתם מגלים שיש דרכים להסתכל על הסכסוך שלא רק דרך כוונות וסיכולים ממוקדים, תמר זנדברג מבינה כעת שהחמיצה את המהלך החשוב ביותר שהיתה יכולה לקדם למען המלחמה במשבר האקלים והשמירה על חייהם ואיכות חייהם של תושבי המדינה?

"כתוצאה מפח הזבל שבתוכו חיים התושבים", המשיכה השרה זנדברג, "מתרחשות שריפות, צצים לפתע הררי פסולת. צריך לטפל בזה בשני היבטים: אחד זה אכיפה, השני זה מניעה […] יש לנו הרבה עבודה לעשות ואנחנו מתחילים: חקיקה, תקציב, דברים שבמהלך השנה התחלנו להבין".

זוהי לא פחות מהצהרה מדהימה, שסוף סוף נוגעת לנושא שבאמת מטריד מאות אלפי אזרחים בישראל: זבל וזיהום האוויר הנוצר ממנו. זה מדהים ממש משום שהבעיה הזו, בניגוד לבעיות סביבתיות אחרות, אינה שקופה או ערטילאית אלא מוחשית וקרובה. אי אפשר לפספס את ערימות פסולת הבניין שקבלנים משליכים בטבע. אי אפשר להחמיץ את המראה והריח של אלפי השריפות של מבעירי הזבל. מכ-5,000 שרפות ב-2017 לכמעט 8,000 ב-2019 ועד מעל ל-12 אלף ב-2021. ובכל זאת, במשרד להגנת הסביבה הצליחו להריח רק עכשיו את הסירחון המחליא והממאיר הזה.

זה מדהים עוד יותר, משום שהטיפול בשריפות הזבל היה צריך להיות החלק המרכזי באג'נדה המוצהרת והחגיגית של זנדברג: המלחמה במשבר האקלים. זה לא אני אומר, אלא המשרד להגנת הסביבה. לפי נתוני המפל"ס של המשרד, מגזר האשפה, החוקי והלא חוקי, פולט בערך פי 5 מתאן ממגזר הגז הטבעי בישראל (נתוני 2020. נתון מעודכן ל-2021 עומד להתפרסם תוך שבועיים). מתאן הוא החומר הכימי ממנו מורכב בין היתר הגז הטבעי, והוא בעל אפקט חממה גדול פי 80 מפחמן דו חמצני.

בהתחשב בכך שמשרד התחבורה והאנרגיה הם האחראים על המגזרים שהם החשודים המרכזיים האחרים בפליטת גזי חממה, המשרד להגנת הסביבה היה צריך להתמקד בגיזרה שבאחריותו למשבר האקלים: שריפת הפסולת. אבל גם מי שסבור שישראל היא מדינה קטנה האחראית לחלק זניח של פליטות גזי החממה העולמיות, ולכן צריכה להתמקד בבעיות הסביבתיות המקומיות – היה צריך להעמיד את בעיית הפסולת במרכז.

לפי אותם נתונים של המשרד להגנת הסביבה שציטטנו קודם, שריפות פסולת לא חוקיות אחראיות ל-47% מהפליטות לאוויר של חומרים החשודים או מוכרים כמסרטנים, והם הגורם היחיד הגדול ביותר לפליטות כאלה. אגב, הגורם השני בגודלו גם הוא שריפות, של פסולת חקלאית (15%). יחד עם פליטות מקמיני עץ (4%), שריפות אלו של חומרים שאינם דלק פוסילי אחראיות לכשני שליש מפליטות המסרטנים לאוויר בישראל. מגזר החשמל אחראי לאחוז אחד בלבד (שרובו מתחנות הפחם).

כאמור, מדובר בנתונים שצפויים להתעדכן בקרוב. משרדי האנרגיה והגנת הסביבה מרכזים מאמץ כדי לאתר דליפות מתאן ממערכת הפקת והולכת הגז הטבעי – וטוב שכך. כל דליפה כזו יש למנוע ולאטום. אבל מה עושים בקשר לזבל? במשרד כבר יודעים שכמעט בכל סוג של זיהום, בין אם מדובר במסרטנים מרעילים ובין אם מדובר בגזי חממה – יש לו תרומה משמעותית ביותר.

כשזנדברג התראיינה לפני ארבעה חודשים ל"דה מרקר" היא אמרה: "אני הכפלתי את מספר הפקחים (ביחידת ינשוף האחראית על מניעת שריפות פסולת). הם עושים כיום עבודה כפולה". כשהמראיין, גיא רולניק, התעקש ושאל כמה פקחים נוספו, ענתה זנדברג שאיננה זוכרת בדיוק, שהיו 11 או 14 ומספרם "הוכפל". כדי לרענן את זכרונה ביקשנו תגובה רשמית מהמשרד, שהפנה אותנו לרשות הטבע והגנים. זו התשובה שקיבלנו: בשטח פועלים כיום עשרה פקחים. פקח נוסף אמור להשלים בקרוב את הכשרתו. ישנם שני תקנים נוספים שאינם מאוישים. בנוסף, קרן הניקיון אישרה תקציב לשמונה תקנים נוספים אך הנושא עוד לא הוסדר ולא אושר.

זנדברג כבר בדרך החוצה. אבל חשוב שהשר או השרה הבאים שייכנסו לתפקיד ילמדו לקח מכהונתה. הטיפול במשבר הפסולת צריך לעמוד במרכז, גם בחזית המאבק במשבר האקלים וגם בחזית המאבק בזיהום האוויר. הדרך לטיפול במשבר היא בשלוש דרכים: אכיפה. אכיפה. אכיפה.

מי שרוצה להשאיר חותם על נושא הסביבה חייב להשקיע באכיפה. לא 11 פקחים ולא 19. זהו תחום שדורש כוח שיטור של מאות. בלי שמובילי, משליכי ומבעירי הפסולת ידעו שהם צפויים להיתפס, ושכשהם ייתפסו הם צפויים לקנסות כבדים ולאכיפה פלילית, הבעיה לא תיפתר. הם ימשיכו להשליך ולשרוף, כדי לחסוך את עלות אלפי השקלים (למשאית פסולת) שעולה טיפול מסודר בהטמנת הפסולת.

במקום רק לדבר על אקלים, לשרה להגנת הסביבה היתה הזדמנות מצוינת לעשות משהו בנידון. אסור שהשרה הבאה תחמיץ את ההזדמנות. יש שריפות שחייבים לכבות.

אייל עופר היה יועץ מקצועי לשר להגנת הסביבה בין מאי 2015 ליוני 2016.