האוניברסיטאות מסרבות לחשוף באילו חברות מזהמות הן משקיעות

האוניברסיטאות בישראל מנהלות תיקי השקעות בשווי מיליארדי שקלים, אך מסרבות לחשוף לאן מגיע הכסף. חלקו זורם לחברות שהוכרו על ידי המדינה כחברות מזהמות, וכך מגדיל את הנזק לבריאות הציבור. מדוע האוניברסיטה מסרבת לחשוף את המידע?

תחקיר "שקוף" אודות הקשרים הענפים שבין האקדמיה לתאגידי הענק מגלה סבך שקשה מאוד להתירו: חברות בעלות אינטרסים כלכליים תורמות לאוניברסיטה מיליוני שקלים, תאגידים מזהמים מממנים מחקרים מדעיים ללא ידיעת הציבור ובמקרים רבים מעסיקים פרופסורים כיועצים ואף כדירקטורים בחברה. 

"לא נוגע לציבור"? זה הכסף שלנו

המדינה מממנת את האוניברסיטאות בסכום של כ-11.8 מיליארד שקלים בשנה. כולו, כמובן, מגיע ישירות מהכיס שלנו – משלמי המיסים. חלק מהמימון הציבורי מגיע לסטודנטים ולסטודנטיות, אך חלקו מתגלגל לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות בשווי מיליארדי שקלים. 

עוד כתבות "שקוף" על איכות הסביבה:

• שיעור לתלמידים על גז טבעי – בחסות נובל אנרג'י
• "אנחנו לא חברים שלהם": הממשלה תטיל קנס על מפעילי אסדת לוויתן
• תושבי קרית מוצקין לא יקבלו מידע על זיהום האוויר

חיזוק של הגורמים המזהמים ביותר בישראל מדרדר את בריאות האזרחים ומשפיע ישירות על חיי אדם: לפי דו"ח ה – OECD, זיהום האוויר בארץ גורם למוות של כ-2,200 ישראלים בשנה, ועולה למשק הישראלי 26 מיליארד שקל בשנה.

לכן, תאי ארגון "מגמה ירוקה" (גילוי נאות: הכתב נמנה עמם) החלו בספטמבר 2019 להגיש בקשות חופש מידע לאוניברסיטאות השונות. בבקשות דרשו לדעת: האם האוניברסיטאות משקיעות ברשימת 20 החברות המזהמות ביותר בישראל? באילו חברות? מי הם חברי ועדת ההשקעות של האוניברסיטה? כמו כן, ביקשו לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב מודות כי הן משקיעות את כספי הציבור בחלק מן החברות המוזכרות ברשימת 20 החברות המזהמות בישראל של המשרד להגנת הסביבה. בין החברות המופיעות ברשימה: החברה לישראל, בז"ן, כי"ל, קבוצת דלק, פז נפט, נייר חדרה, טבע, ועוד. אך באילו מהן, וכמה? האוניברסיטאות לא מוכנות לגלות. 

הגדילה לעשות אוניברסיטת חיפה, שסירבה לענות על השאלה האם היא משקיעה כספים בחברות מזהמות. האוניברסיטה העברית סירבה לחשוף באילו חברות מזהמות היא משקיעה, או כל פרט אחר על ועדת ההשקעות שלה.

אוניברסיטת תל-אביב היא היחידה שהסכימה לחשוף את השקעותיה. בתגובה של לבקשת חופש המידע, חשפה שהיא משקיעה בתעודת סל של מדד ת"א 35 ומדד ת"א 90, שבתוכם נמצאות גם חברות מזהמות. יחד עם זאת, היא לא חשפה את חברי ועדת ההשקעות ואת הפרוטוקולים של ישיבות הוועדה.

"מדובר במידע שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור", טענו באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. בניגוד לטענה זו עומדת הטענה הנגדית לפיה מדובר בהשקעת כספים שמגיעים מכיס הציבור וכן בהשקעה שתורמת לזיהום האוויר. במילים פשוטות: זה חשוב לציבור, כי זה עולה לכל אחד ואחת מאיתנו בבריאות ובכסף. 

עוד טענו האוניברסיטאות כי "מדובר בסוד מסחרי המותר באי-גילויו" (לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע). אך בשנת 2014 אישרה הכנסת כי חוק חופש המידע מחייב אוניברסיטאות למסור מידע בכל נושא.

החוק מחריג רק את המקרים הללו: מידע שיש בגילויו פגיעה מהותית בחופש האקדמי, פגיעה בהליכי שיפוט, קידום, או במחקרים שטרם פורסמו, או גילוי זהותם של תורמים שביקשו להישאר בעילום שם.

כפי שניתן לראות, סירוב האוניברסיטאות לחשוף את המידע שהתבקש מהם לא עומד באף אחד מהתנאים. מידע על השקעותיהן לא פוגע בחופש האקדמי, במחקרים, או בזהות התורמים.

"חוק חופש המידע החריג כמה מוסדות, בהם המוסדות האקדמיים, בטענה של חופש אקדמי. לטעמי זו טענת סרק", התקומם ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. "אין ספק שאם אנחנו כציבור מממנים מוסד ציבורי זכותנו לדעת מה עושים עם הכסף שלנו".

"יד רוחצת יד"

אחת הטענות לקשר ההדוק בין האוניברסיטה לחברות המזהמות, נוגעת לתזרים הכספים הדו-כיווני שהן מנהלות: האקדמיה מחלקת את תיקי ההשקעות שלה בין חברות אלו, כשהן מן הצד השני תורמות לה כספים בהיקף נרחב.

"החברות המזהמות עובדות בצורה של יד רוחצת יד: אם אתה משקיע אצלי – אז אני אתן לך תרומה. ואם אתה תמשוך את ההשקעה ותגיד שאני מזהם – אז לא תקבל תרומה", מסביר ארז צדוק הבעלים ומנכ"ל של קרן ההשקעות "אביב ניהול קרנות" ומנהל תיקי "השקעות אחראיות" – השקעות שמתחשבות בשיקולי חברה וסביבה.

כך התגלה למשל, כשידידו, מנהל תיקי השקעות של אחת האוניברסיטאות, ניסה לגרום לבכירי האקדמיה לשנות את ההשקעה בחברות מזהמות. "מנהל השקעות באחת האוניברסיטאות פנה אליי בנושא, ואמר לי שהוא רוצה להשקיע בחברות הוגנות, שלא פוגעות בסביבה", מספר צדוק ל"שקוף". "אחרי כמה שבועות בדקתי אם זה קרה. הוא סיפר לי שהוא הלך לאוניברסיטה נלהב – והם נתנו לו בראש!"

לפי צדוק, האוניברסיטה נבהלה מהצעת ידידו להחליף את ההשקעה שלה בחברות מזהמות מחשש להפסקת תרומותיהן. "אמרו לו: מה אתה משוגע? החברה הזאת תורמת לנו, וזאת תורמת לנו, וזה בארגון הידידים שלנו – בחברות האלו אתה רוצה שנפסיק להשקיע? בקיצור, הורידו אותו מזה. ככה זה עובד".

בבוקר מרצה באוניברסיטה – בלילה דירקטור בקבוצת דלק

מעבר לחשש לתרומות, מדוע לא רוצים שנדע מי יושב ומה נאמר בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה? למה כל כך חשוב להסתיר את זהות החברות המזהמות בהן האוניברסיטאות משקיעות? לפי אחת ההשערות, הדבר קשור לקשרים הקרובים בין בכירים באוניברסיטה לחברות המזהמות ביותר בישראל.

23 דיקנים, פרופסורים, חוקרים, וחברי הנהלה באוניברסיטאות נותנים שירות לחלק מהחברות המזהמות בישראל – חברות בהן האוניברסיטאות גם משקיעות.

"אם חברות הגז שוכרות את שירותיהם של כל האנשים שיש להם ידע בתחום, מי נשאר כדי לייעץ הפוך?" אמר בעבר פרופ' סנדי קדר, פרופסור בחוג למשפטים באוניברסיטת חיפה, לעיתון דה מרקר.

הקשרים הקיימים בין החברות המזהמות לאוניברסיטאות עלולים להיות בעייתיים, אך חשוב לציין כי לא מדובר על עבירה על החוק או הטלת דופי ביושרם. קיימת להם הזכות להשתמש בתחום המומחיות ובניסיונם על מנת להתפרנס. 

בעיית האמון נוצרת, כמו במקרים אחרים, בשל חוסר השקיפות בנושא. שכרו של חבר דירקטוריון באחת מהחברות המזהמות, יכול להגיע לעשרות עד מאות אלפי שקלים בשנה. אך אין שום חוק המחייב בכיר באקדמיה שמכהן בד-בבד כחבר דירקטוריון לחשוף מידע זה. הדבר עלול ליצור תלות כלכלית של בכירים באקדמיה בחברות המזהמות ביותר בישראל.

מבקר המדינה ציין בנושא זה כי "40% מחברי הסגל באוניברסיטאות עובדים בעבודה נוספת, שלעיתים פוגעת בעבודתם באוניברסיטה, ויותר ממחציתם (כ–52%) עושים זאת ללא אישור. האוניברסיטאות עצמו את עיניהן".

אילו חוקרים עובדים עבור התאגידים המזהמים?

ברשימות כאן למטה, תוכלו למצוא את רשימת החוקרים שקיבלו שכר מאחת מהחברות המזהמות. המידע נאסף על ידי הצלבה של מקורות עיתונאים אמינים (מצורפת הפניה לכל אחד מהם בחלק הרלוונטי) עם קורות החיים של החוקרים. יחד עם זאת, ייתכן שרשימה זו חלקית וישנם חוקרים נוספים, חדשים בתעשייה, או כאלה שהצליחו לחמוק מאור הזרקורים.

מי מממן את המחקר שקראת?

הקשרים של החברות המזהמות ביותר בישראל לא מסתכמים רק בדיקנים, פרופסורים ומרצים. קשרים אלו קיימים גם בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות.

"מדובר בחוקרים שמקבלים עבור חלק מהמחקרים שלהם כסף מהתעשייה (בז"ן, כי"ל וכו', ד"ג) לטובת המחקר", הסביר פרופסור עדי וולפסון. "יש חשש גדול שאם תביע דעה כזאת או אחרת נגד התעשייה אתה לא תקבל מימון למחקר שלך, זה יכול לפגוע לך בקידום. יש פה קשרים שמעלים שאלות".

הדברים של פרופ' וולפסון הם רק קצה הקרחון בכל הקשור למימון מחקרים באוניברסיטאות. הבעיה המרכזית בנושא מימון המחקרים, היא שכיום לא קיימת שקיפות מספקת בנושא. אוניברסיטאות רבות אמנם מחזיקות בקוד אתי הנוגע לניגוד עניינים במחקר, אך הוא מסתמך על דיווח עצמי, כלומר על יושרם של החוקרת או החוקר. למשל, אין חובה לציין במקום גלוי במסמך המחקר עצמו את מקור המימון שלו.

בימים אלו פועלים בכירים באקדמיה בארץ ובעולם לשנות את פני הדברים. פרופסור מיכל גל ראש הפורום למשפט ושווקים באוניברסיטת חיפה ונשיאה של הארגון העולמי לחוקרים בתחום ההגבלים העסקיים (ASCOLA), עומדת בראש יוזמה לכתיבת קוד אתי לשקיפות מקורות מימון של מחקרים. 

אחת מדרישות הקוד היא ש"על כל מאמר לציין בבירור את המקורות הישירים והעקיפים של התמיכה הכספית בהערת שוליים ראשונה". עד כה, נושא זה לא היה מעוגן בקוד אתי כלשהו או בחקיקה. 

בכתבה בנושא הסבירה גל כי: "יש כאן פעולה עולמית, לא רק בישראל, ליצירת קוד אתי, שמטרתו יצירת שקיפות. אם אתה מקבל מימון — תצהיר על כך בבירור. כך אפשר יהיה להפריד בין מחקרים ממומנים למחקרים שאינם ממומנים".

עד לאן מגיעה ההשפעה?

בחזרה לתיקי ההשקעות של האוניברסיטאות: האם ניתן לצפות מחברי ועדת ההשקעות להתנהל בצורה הראויה ביותר, גם כשאנו רואים את ההשפעה הקיימת של החברות המזהמות על האקדמיה? גם כשאין שקיפות? 

כדי לקבל תמונה רחבה, יש לקחת בחשבון את כל הקשרים הקרובים הקיימים בין החברות המזהמות ביותר בישראל – לדיקנים, לפרופסוריות, ולחוקרים באקדמיה. עלינו להתבונן במערכת ה"תמריצים" שנוצרה בין צמרת האקדמיה לחברות המזהמות, כפי שתוארה בכתבה.

ייתכן מצב שבו פרופסורית שמועסקת על ידי חברות כמו דלק בז"ן או כי"ל, משמשת כחברה בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה שלה ומשפיעה על ההחלטה האם האוניברסיטה תשקיע כספים בחברה שמשלמת לה. נשמע מופרך? אולי כן, אולי לא – העניין הוא שאין דרך לדעת.

אין כל צורך להפליג בדמיון. הסיפור של פרופ' יאיר אורגלר ממחיש את הבעיה. פרופ' אורגלר היה חבר בוועדת ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב בשנת 2009, ובאותה שנה הוא גם היה דירקטור חיצוני בחברת כי"ל. 

האם פרופ' אורגלר ישב בוועדת ההשקעות של האוניברסיטה ותמך בהשקעה בכי"ל בזמן שהוא מקבל מהם משכורת? אוניברסיטת תל-אביב טוענת ש"אין לה כל-כך איך לבדוק את הנושא, כיוון שעברו עשר שנים מאז המקרה".

מחקרים מראים: השקעה "אחראית" רווחית יותר

ומה לגבי התשואה? האם השקעה בחברות מזהמות רווחית יותר מאשר השקעה בחברות ידידותיות לסביבה? היקף הרווחים שמגלגלת האוניברסיטה משפיע גם הוא על כולנו: היא יכולה להשקיע אותו במחקרים נוספים, לספק לסטודנטים יותר מלגות לימוד, לשפר את תשתיות הלימוד, לשפר את רמת ההוראה, ועוד.

השקעות אחראיות והוגנות, או באנגלית ESG, הן השקעות המתחשבות ברווח הכלכלי וגם ברווחה החברתית הכוללת – ידידותיות לסביבה (Environment), בצדק חברתי (Social), ובאחריות תאגידית (Governance). השקעות אלו מעודדות נורמות עסקיות שלוקחות בחשבון גם את הסביבה והחברה ומגדירות תחומים שרצוי להימנע מלהשקיע בהם.

לטענת ארז צדוק שמנהל תיקי השקעות בחברות ידידותיות לסביבה, השקעות מסוג זה רווחיות יותר. "הקרן שלי משקיעה רק בחברות הוגנות", הוא מספר. "השוק עשה תשואה שנתית ממוצעת של 6.09%, אני עשיתי תשואה שנתית ממוצעת של 11.95%. בגדול פי 2 ובסיכון יותר נמוך. בעולם יודעים שחברות שמתנהלות בצורה הוגנת מרוויחות יותר לאורך זמן ובסיכון יותר נמוך".

מנהלי השקעות רבים בעולם מובילים מגמה זהה. ב-2019 חתמו מעל 2,250 מנהלי השקעות, שמנהלים מעל 85 טריליון דולר, על מסמך עקרונות ההשקעה האחראית של האו"ם. באותה שנה גם מרבית הקרנות שמשקיעות בחברות הוגנות (ESG), הציגו תשואה עודפת על מדד ה-S&P 500, שמאגד 500 חברות ענק, וכולל, למשל את אמזון ואינטל.

מעבר לכך, נערכו גם מחקרים המגבים את הנושא: מתוך 2,200 מחקרים שבדקו את נושא ההשקעות האחראיות, כ-90% מראים תוצאות כלכליות חיוביות, או לכל הפחות לא שליליות.

התגובות המלאות לכתבה

פרופסור יאיר אורגלר סירב להגיב לפנייתנו.

השר להשכלה הגבוהה, זאב אלקין, בחר שלא להגיב לפנייתנו.

מאוניברסיטת תל-אביב נמסר: "חברי ועדת השקעות שמכהנים בהתנדבות מחוייבים לחתום, עם מינויים, על הצהרה והתחייבות למניעת ניגוד עניינים. ככל שעולה לדיון נושא שבו חבר ועדה מצוי בניגוד עניינים, חבר הועדה אינו לוקח חלק בדיון זה ואינו נוטל חלק בהחלטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של ישיבות אלו ונמסר לנו כי יש להגיש בקשת חופש מידע.
לבקשת חופש המידע בנושא אוניברסיטת תל-אביב עדיין לא ענתה לנו.

מאוניברסיטת בן-גוריון נמסר: "באוניברסיטה הדרומית כלל חברי הוועד המנהל וחברי ועדת ההשקעות חתומים על טופס ניגוד עניינים, בהתאם לחוק החברות. במידה ומי מחברי ועדת ההשקעות נכנס למצב שבו הוועדה דנה בהשקעה בחברה אשר יש להם קשרים בה, הם מונעים עצמם מלדון בעניין זה. יש לציין שנושא ניגוד העניינים, כמו כל פעילות ועדת ההשקעות, מבוקר על ידי מבקר האוניברסיטה".
שאלנו האם ניתן לקבל את דוחות המבקר בנושא, ונמסר לנו כי: "מדובר במידע שלא מעבירים".

מאוניברסיטת חיפה נמסר: "אין באוניברסיטת חיפה חבר בוועדת ההשקעות עם ניגוד עניינים כמתואר בפנייה ואף לא יכול להיות. חברי ועדת ההשקעות אינם עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברה כזו או אחרת, אלא קובעים את מדיניות ההשקעה של שיעור אחזקה במניות, אג"ח וכד'".

שאלנו: האם ניתן לקבל את שמות הגורמים באוניברסיטה אשר עוסקים בהחלטות הנוגעות להשקעה בחברות בהן האוניברסיטה משקיעה? האם הם חתומים על טופס ניגוד עניינים? והאם ניתן לקבל את הפרוטוקולים של הישיבות של גורמים אלו? על כל השאלות הללו אוניברסיטת חיפה עדיין לא השיבה.