ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
| יואב נטיף |
התפרצות נגיף הקורונה, לצד הביקורת הציבורית על שירותי הבריאות במשך שנים רבות, מעלה שוב לסדר היום את השאלות שלא מפסיקה להטריד אותנו: איך יכול להיות שעדיין אין מספיק מיטות בבתי החולים? למה חולים מהפריפריה צריכים לנסוע שעות למרכז כדי לקבל טיפול נורמלי? מה יקרה פה עוד כמה שנים, עם הזדקנות האוכלוסיה?
כשנכנסים עמוק פנימה מגלים למה המצב חמור: דו"ח מבקר המדינה מראה שמשרד הבריאות לא נקט בשום החלטה ממשלתית בנוגע לפתיחת מחלקות או יחידות חדשות. כשבית חולים דוחף את עצמו, הוא מצליח להזיז משהו נקודתית. וכך קורה שבצפון הארץ לדוגמה, חסרה מחלקת שיקום, אבל בירושלים יש שתי מחלקות נוירוכירוגיות ללא צורך, כשאין אפילו מספיק רופאים שיעבדו בהן.
כיום בישראל פועלים כ-340 מוסדות אשפוז, ביניהם בתי חולים שקיבלו רישיון ממשרד הבריאות. הרישיון מגדיר, בין היתר, את ענפי הרפואה שבית החולים רשאי לעסוק בהם, את מספר המיטות בו ואת המבנה שלו – המחלקות, היחידות, המרפאות, המכונים והמעבדות. כדי להקים בית חולים חדש או לפתוח יחידות מקצועיות חדשות, משרד הבריאות נדרש להתחשב בשיקולים ובתנאים מוגדרים בתקנות.
כגוף האמון על גיבוש מדיניות הבריאות הלאומית, משרד הבריאות מודע לאתגרים עימם עליו להתמודד: צורך בשיפור התשתיות בפריפריה, טיפול באוכלוסיות מזדקנות, גידול באוכלוסייה ועוד. לצורך כך, משרדי הבריאות והאוצר גיבשו שתי תכניות הקובעות את מספר מיטות האשפוז שיידרשו עד 2035.
מבקר המדינה מראה ששתי התוכניות לוקות בחסר. כלומר, לגוף האמון על תחום הבריאות במדינה אין תוכנית ארוכת טווח. הוא לא מתכונן למספר המיטות לנפש לפי אזורים גיאוגרפיים, לשיעור התפוסה הרצוי בבתי החולים, לזמן השהייה הממוצע במחלקה, למבנה העתידי של המחלקות החדשות שיידרשו ולכאלה שיהיה צריך לסגור.
משרד הבריאות, לפי המבקר, הוא "רגולטור פאסיבי" – גוף ממשלתי שאין לו מדיניות מסודרת ואינו מוציא לפועל החלטות עצמאיות. חוסר התכנון לטווח הארוך פירושו התעלמות מהצרכים המתפתחים והמשתנים של האוכלוסייה. מעבר לכך, ללא תכנית מסודרת עלולות להתקבל החלטות בזבזניות ולא יעילות או כאלה המונעות מלחצים של בתי חולים מגישי הבקשות.
גם במקרים בהם משרד הבריאות קבע שיש צורך בהקמת יחידות מסוימות, הוא לא קידם את הנושא בשום צורה. למשל, בחמישה בתי חולים גדולים בארץ אין יחידה לבקרה ולמניעת זיהומים. על אף שעל פי הערכות, יחידה כזו יכולה למנוע כ-1,000-4,000 פטירות מזיהומים בבתי חולים בשנה. בנוסף, בישראל פועל כיום מרכז כוויות אחד בלבד, באזור המרכז, על אף שהמשרד קבע שיש צורך במרכזים דומים גם בצפון ובדרום הארץ.
כל הקמה של מחלקה או יחידה היא תגובתיות בלבד ונובעת מיוזמה של בית החולים. היא לא נעשית מתוך ראייה מערכתית כוללת של צרכי בריאות הציבור או כחלק מתוכנית ארוכת טווח. דרך פעולה כזו, נקודתית בלבד, גרמה לבזבוז ענק מצד אחד, ולהנצחת הפערים והטיפול הלקוי בחולים, מצד שני.
כך לדוגמה, בשנת 2015 פנה בית החולים "שערי צדק" למשרד הבריאות בבקשה להקים מחלקה לנוירוכירורגיה. באותה השנה המשרד אישר את בקשת בית החולים, על אף שמספר מחלקות הנוירוכירורגיה במדינה כבר חרג מהמכסה שהגדיר.
מה הצורך הרפואי במחלקה זו, שיש מחלקה דומה הפועלת במרחק של כשישה קילומטרים בבית החולים הדסה? לאור מצוקת כוח האדם הקיימת בשל מיעוט רופאים נוירוכירורגיים, האם יש בכלל מספיק רופאים לאיוש המחלקה החדשה? בפרוטוקול הדיון בו התקבלה ההחלטה לא ניתן מענה לאף אחת מן השאלות.
תוך התעלמות בוטה מסוגיות מקצועיות, המבקר מצא כי הנימוק היחיד בפרוטוקול הדיון היה שפתיחת מחלקה נוספת כזו בירושלים היא "מרכיב חשוב בטיפול בחולים המגיעים למחלקת הטראומה, ופתיחת יחידה נוספת בירושלים תוכל לתת מענה לאוכלוסיית ירושלים רבתי המונה כמיליון נפש".
בעיה נוספת העולה מדו"ח המבקר היא חוסר התאמה בין מספרי המיטות ברישיונות בתי החולים לבין מספרן בפועל. בשנת 2015 היו כ-1,650 יותר מיטות בבתי החולים ממה שהרשיונות מאפשרים, בעיקר במחלקות הפנימיות והכירורגיות.
זה לא מפתיע: הזדקנות האוכלוסייה והגידול במספר החולים הכרוניים והמורכבים מצריכים יותר מיטות אשפוז במחלקות אלה. למרות השינוי במציאות, רישיונות בתי החולים לא עודכנו בהתאם, וכתוצאה מכך גם התקצוב לבית החולים והיקף כוח האדם במחלקות נותרו כפי שהיו.
מנגד, היו מחלקות בהן מספר המיטות בפועל היה נמוך ממספרן ברישיונות, בעיקר בבתי חולים בפריפריה, במחלקות כמו עיניים, ילדים ונשים. הנה כמה מספרים להמחשה: בבית החולים "איכילוב" פעלו 1,400 מיטות לעומת 988 שברישיון בית החולים (חריגה של 40%!). בבית החולים "העמק" היה מחסור ב-28 מיטות במחלקות הפנימיות, ועודף של 33 מיטות במחלקות הילדים והעיניים.
לפי המבקר, משרד הבריאות איבד שליטה על האיזון בכוח האדם, ואין לו יכולת לדעת האם כמות הרופאות והמנתחים מספיקה כדי לטפל בחולים באופן מספק. כך נוצר מצב שבו במחלקות עם תפוסת יתר, בהן הצוות הרפואי והסיעודי נדרש לטפל ביותר מדי חולים, יש סכנה לפגיעה באיכות הטיפול ולשחיקה של הצוות. לעומת זאת, במחלקות בתת-תפוסה, הצוות עלול שלא לצבור ניסיון מספק. משרד הבריאות זונח את תפקידו כשהוא לא מסתכל על המצב מגובה הציפור ומאזן את מערכת הבריאות הישראלית.
הנזק המשמעותי ביותר בכך שאין מדיניות אקטיבית הוא הפער בשירותי הבריאות בין המרכז לפריפריה. הביטוי הצורם לאוזלת היד הזו של משרד הבריאות הוא אופי המימון של הקמת מחלקות חדשות – שבהיעדר תקציב ממשלתי מגיע בחלקו או במלואו מתרומות.
גם כאן המצב לא פשוט. מבקר המדינה מצא שבתי החולים בפריפריה מתקשים בגיוס תרומות בהשוואה לבתי חולים במרכז הארץ. מכאן שהם אינם יכולים לקדם הקמה של מחלקות ויחידות חדשות. כתוצאה מכך, מבקשי שירות רפואי, לעיתים בסיסי, נדרשים לנסוע הרחק ממקום מגוריהם. המחדל אף מתעצם כשמדובר בטיפולים קבועים, הדורשים נסיעה של שעות לבתי חולים מרוחקים מספר פעמים בחודש.
הקושי בגיוס תרומות והיעדר תקצוב ממשלתי, הוא הסיבה לכך שעד היום אין מחלקת שיקום בכל אזור הצפון. בית החולים "פוריה", שקיבל אישור להקמת המרכז ממשרד הבריאות, אינו מצליח לגייס את הכספים הנדרשים להשלמת הפרויקט.
אז מאיפה מתחילים? על פי המבקר, משרד הבריאות צריך לחזור לבצע את תפקידו כמעצב של מערכת הבריאות הישראלית. כדי לשנות את המצב, על המשרד לגבש תכנית רב-שנתית ומדורגת להשלמת הצרכים בצפון ובדרום הארץ ולקבוע את מקורות המימון לה. במקום להיות רגולטור פסיבי שנגרר אחרי מאות מוסדות הבריאות בארץ, עליו לבנות תכנית ארוכת טווח לצמצום הבעיות הקיימות. במילים אחרות: שייקחו אחריות ויתחילו לעבוד.
(איך זה משפיע עליך)
אנחנו לא יכולים לבטוח במערכת הבריאות שתתן לנו טיפול הולם ברגע שניפגע או נחלה. מי שצריך לעבוד כדי לשפר כל הזמן את מערכת הבריאות הציבורית מלמעלה – נגרר אחרי איטנרסים נקודתיים של בתי חולים. ואם אתם גרים בפריפריה, תצטרכו לנסוע שעות כדי לקבל טיפול ראוי, או להמר על הבריאות שלכם.
(מה עושים כדי שיתוקן)
משרד הבריאות חייב להתעורר מהתרדמת ולהפוך לאקטיבי. כדי הלעיר אותו, חברי כנסת צריכים להשתמש בכל הכלים שיש להם כדי לדקור את הענק שנפל לתרדמת: ליזום דיונים מהירים, לשלוח שאילתות ושאלות לשר. אנחנו ב"שקוף" נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה ולהציק בתחומים שהתקשורת הארצית לפעמים מתעלמת מהם.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
